עוד מתורת פסגות...

מלחמות העי

מלחמות העי                                                                 ע ארליך

 ברשימה זאת איני מתכוון לחזור על ממצאיו הארכיאולוגיים ועל וטיעוניו של דייויד ליוינגסטון, שזיהה את העי בגבעה שבשיפולים המזרחיים של פסגות (חירבת ניסיה) וקבע שאל-בירה היא בית אל, אלא להבהיר את מה שעולה מן הפסוקים ולהצביע על ההתאמה שבין נתוני השטח ובין הנתונים המקראיים.

אקדים ואציין שספר יהושע מדבר על שני כוחות-אורבים, אחד בן 30000 איש ואחד של 5000, ובכוונתי לומר שהאורב השני לא היה אורב במסתרים אלא כח שנערך בגלוי. תמיכה באפשרות לפרש את המלה ארב גם כך עולה מהפסוקים הבאים:

(ירמיה נא יב )  אֶל-חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ-נֵס הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר הָקִימוּ שֹׁמְרִים הָכִינוּ הָאֹרְבִים

(שופטים ט כה)   וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ;

ועניין נוסף: השם בית-אל חל לא רק על השטח העירוני-הבנוי של בית-אל אלא גם על אדמותיה (לענייננו - שטחים שמדרום לה). בדומה ל- וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ (יהושע ה יג) המדבר על הזמן שלפני כיבוש העיר עצמה.

(להלן אצטט מספר יהושע בציון פרק ופסוק בלבד, ללא שם הספר.)    

נתונים טופוגרפיים

1.  שער העי פונה צפונה. מצפון לו מורד לגיא ומצפון לגיא הר המתאים לחניית אנשים רבים.

(ח. יא. )  וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין-הָעָי

(ז. ד ה.)  וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד-הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד;  זה קרה בנסיון הכיבוש הראשון.

בהמשך הגיא הוא נעשה צר ועובר בין מצוקים, שהם הַשְּׁבָרִים .  

2. על מקום המארב הגדול, הר-בית-אל והעיר בית אל.

(ח. ג ד.) ... וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה.  וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר אַל-תַּרְחִיקוּ מִן-הָעִיר מְאֹד;  ואם נגד העיר הוא מצפון הרי שמאחרי העיר נוטה דרומה, אבל  (ח. ט.)  וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ  וַיֵּלְכוּ אֶל-הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי; מכאן שהמארב היה בדרום-מערב העי.

ממערב לעי יש הר:

(בראשית יב ח.) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם, . (זהו, כנראה ההר שבו חנה שליש מצבא הקבע של שאול , שמואל-א יג ב, וַיִּבְחַר-לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, מִיִּשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ עִם-שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית-אֵל, וְאֶלֶף הָיוּ עִם-יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין ,ומן הסתם מחייב הדבר קשר עין בין הר-בית-אל ובין מכמש)

המארב אינו יכול להיות במקום הנצפה מבית-אל. המארב הוא, אפוא בגיא בדרום או בדרום-מזרח ההר, ובית אל בצפונו או בצפון-מזרחו.

מהלך הדברים

בנסיון הכיבוש הראשון נשלח כח של כ-3000 איש. הכח עובר, ככל הנראה, בדרך העתיקה שעדין היתה קיימת בתשמ"א (א בצילום המצורף), מכיוון אל-בירה של היום (=בית אל העתיקה) אל שער העי (ב בצילום). הכח נע בביטחון מופרז למרגלות החומה, מוכה, בורח במדרון לצפון מזרח, ממשיך בגיא פחות מקילומטר בכיוון כללי לדרום מזרח.

המעבר הצר בשברים עוצר את הבורחים ומכריח אותם לפנות אל מול הרודפים ואז נעצרת הרדיפה.

המערכה שהצליחה

בלילה הראשון שולח יהושע את 30,000 האנשים להסתתר במארב (ג בצילום), וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעָם  שנשאר במקומו באזור יריחו.

בבקר המחרת יוצא יהושע עם כל עם המלחמה, חונה בהר שמצפון (ד שבציור) ושולח כח בן 5000 איש להתמקם בשטח היערכות גלוי במזרח הָעֲרָבָה היותר מישורית שממזרח לעי (ה שבצילום. ערבה זאת נזכרת להלן.)

(ח. יב יג. )   וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי  מִיָּם לָעִיר.     וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת-עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר;  .

תפקיד משני של אורב זה, המכונה גם עקב המחנה, היה אולי למנוע ממשוטטים להבחין במארב המסתתר. תפקידו העיקרי היה למשוך את אנשי העי החוצה. כח קטן יותר היה מעורר את חשדו של מלך העי (הם לא ראו שאנו יכולים להכות 3000?). כח גדול מאד היה מפחיד ומונע יציאה מן החומות. על כח בן 5000 יגידו אנשי העי "הכינו 3000, נכה גם 5000".

בלילה הבא נחוצה נוכחותו של יהושע הן עם כל העם והן עם הכח העומד לנקוט בשיטת לחימה מסוכנת (לברוח), לכן וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק. הלוך ושוב בין שני הכוחות.

 ובבקר (ח . יד .) ... וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי-הָעִיר לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמּוֹעֵד  לִפְנֵי הָעֲרָבָה; כי בבוקר תהיה השמש בגבם של אנשי העי ומול פניהם של הישראלים.

אנשי בית אל ( אל בירה) צופים בבריחה מן ההר שמצפון ולא באורב הגדול, הסמוך לשדותיהם אך לא לעירם, ומצטרפים למרדף. ההמשך ידוע.